החלטה בתיק עע"ם 12005/04

1.        בפני בקשה לסעד זמני בערעור לפיו תתאפשר המשך פעילותו של מפעל אשר הקימו המערערים ללא היתר, באופן שיותלה תוקפו של צו מניעת פעולות שהוצא לגביו מכוח סעיף 246 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה), וכן יאסרו פינויו או הריסתו, עד להכרעה בערעור.

           המפעל נשוא הערעור הוקם על ידי המערערים לפני כ-15 שנה בדלית אל-כרמל אך בעקבות מחאות התושבים, ובעידודם של ראש מועצת דלית אל-כרמל ויו"ר הוועדה המקומית רכס הכרמל (להלן: הוועדה המקומית), הוחלט לפני כחמש שנים להעתיקו ממקומו לאזור תעשייה סמוך. דא עקא, לאחר שהחלו הליכי הבנייה של המפעל במיקומו החדש, התברר כי האזור דנן מצוי מחוץ לתחום סמכותה של הוועדה המקומית, והוא שייך לתחומי הוועדה המחוזית המופקדת על שטח תכנוני מחוזי גלילי במחוז חיפה (להלן: הוועדה המחוזית). על כן, לא היתה לוועדה המקומית סמכות לטפל ולקבל החלטות בעניין ההיתר לבניית המפעל, כפי שהתיימרה לעשות. עוד התברר כי השטח שנבחר להקמת המפעל החדש מסווג כשטח חקלאי ועל כן בניית המפעל בתחומו מנוגדת לתוכנית המתאר החלה עליו. בקשה שהגישה הוועדה המחוזית לצו מניעת פעולות מכוח סעיף 246 לחוק התכנון והבניה, התקבלה בבית משפט השלום בחיפה כבר בשנת 1999, אולם תוקפו של הצו שניתן (להלן: הצו) הושעה לאורך השנים על פי בקשת המערערים, בשל הליכים משפטיים ותכנוניים שונים שנקטו לשם הכשרת בנייתו של המפעל בדיעבד.

2.        אחד מהליכים אלה הוא העתירה המינהלית עליה נסוב הערעור. המערערים פנו לבית המשפט לענינים מינהליים בחיפה וביקשו לבטל מטעמים של חוסר סבירות את החלטת הוועדה המחוזית אשר קבעה כי אין הצדקה תכנונית להתיר להם להקים את המפעל במקום כשימוש חורג. בית המשפט לענינים מינהליים (השופטת ר' חפרי וינוגרדוב) דחה את העתירה בקובעו כי לאחר הגשתה המשיכו המערערים בהליכים תכנוניים שונים להכשרת המפעל, ובין היתר ניתנה להם, לפנים משורת הדין, זכות לערער על החלטת הוועדה המחוזית למועצה הארצית לתכנון ובניה. במצב דברים זה, כך קבע בית המשפט לענינים מינהליים, נזנחה ונתייתרה למעשה התקיפה שתקפו המערערים את החלטת הוועדה המחוזית באמצעות עתירתם. בית המשפט לענינים מינהליים הוסיף וקבע כי גם לגופם של דברים החלטת הוועדה המחוזית ניתנה כדין ואין מקום להתערב בה.

3.        בערעור טוענים המערערים, בתמצית, כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי זנחו את תקיפת החלטת הוועדה המחוזית. עוד טוענים המערערים כי בית המשפט שגה בקובעו כי החלטת הוועדה המחוזית ניתנה כדין. בבקשה שבפניי עותרים המערערים לסעד זמני אשר יורה על המשך השעיית תוקפו של הצו ויאפשר את המשך פעילותו של המפעל עד לקבלת הכרעה סופית בערעור. המשיבים מצידם מתנגדים לבקשה וטוענים כי לא ניתן להמשיך וליתן יד להמשך פעילותו של המפעל, אשר אין חולק כי הוקם שלא כדין. המשיבים מצביעים על העובדה כי מאז ניתן הצו חלפו למעלה מחמש שנים, במהלכן הושלמה למעשה בניית המפעל. השעייה נמשכת של הצו יש בה, כך לטענת המשיבים, משום קביעת עובדות בשטח אשר יקשו ואף ימנעו את השבת המצב לקדמותו.

4.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים לה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה ככל שהיא מכוונת למניעת הריסתו או פינויו של המפעל, אך דינה להידחות ככל שהדבר נוגע להמשך פעילותו. כידוע, בהפעילו את שיקול הדעת ליתן סעד זמני בערעור, בוחן בית המשפט את סיכויי הערעור כמו גם את "מאזן הנוחות", קרי את מידת הפגיעה העלולה להיגרם לבעל הדין שביקש את הסעד אם לא יינתן לו מבוקשו, לעומת מידת הפגיעה העלולה להיגרם לבעל הדין האחר, אם יינתן הסעד. במכלול השיקולים הללו, גוברים בדרך כלל השיקולים שיסודם במאזן הנוחות על השיקול שיסודו בסיכויי הערעור, בייחוד מקום שבו עלול הערעור להתייתר אם לא יעוכב הביצוע (ראו: בשג"צ 2598/95 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה (לא פורסם); בר"מ 1557/02 מגמארט ציוד ספורט בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המפעל נשוא הערעור הוקם ללא היתר כדין בנסיבות שתוארו לעיל, ופעילותו משך מספר שנים מהווה הפרת חוק מתמשכת. ממילא, לא נתנו הרשויות המוסמכות את דעתן להתקיימות הדרישות הבסיסיות הקבועות בדין לצורך פעילותו זו ובהן דרישות הנוגעות לתנאי הבטיחות של המפעל ועוד כיוצא באלה תנאים חיוניים שכל מפעל המוקם והמופעל כדין, נדרש לעמוד בהן. בהתחשב בפרק הזמן הממושך שבו פועל המפעל שלא כדין; בהתחשב בהליכים הרבים שנתקיימו עד כה, אשר בכולם העלו המערערים חרס בידם להכשרת פעילותו של המפעל; בהתחשב באינטרס הציבורי הקיים במימוש שלטון החוק הלכה למעשה, ובייחוד לאחר שהערכאות המוסמכות אמרו את דברן בנדון פעם אחר פעם, אני סבורה כי האיזון הנכון מצדיק אמנם מתן סעד זמני שימנע את הריסת המפעל או פינויו, אך יחד עם זאת אין לאפשר עוד את התלייתו של הצו למניעת פעולות שניתן במקרה דנן. אני מורה אפוא כי צו זה לא יותלה עוד ויש לקיימו, החל מיום 1.2.2005. יחד עם זאת אני מורה כי המשיבים יימנעו מנקיטת פעולות כלשהן להריסת המפעל או פינויו, עד להכרעה בערעור.

           המזכירות תקבע את הדיון בערעור בהקדם האפשרי וככל הניתן במהלך חודש פברואר 2005.

           ניתנה היום, ב' שבט תשס"ה (12.1.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: